הקשר בין איסור התפילות בהר הבית ובתל אביב והקשר לכבילת ידי החיילים ןניטרול איראן וגירוש אויבנו ועוד

מופיע בגמרא: מסכת סוכה,  ע"ש הסוכות שה' עשה וענני הכבוד או ע"ש סוכות שעשו בני ישראל?

 

תניא: כי בסכות הושבתי את בני ישראל, ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר.

 רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם. (מסכת סוכה י"א ע"ב).

 

הרמב"ם ופוסקים רבים אכן נוטים לפסוק כרבי עקיבא, שנקבע חג הסוכות בעיקר לזכור את הסוכות שעם ישראל בנה במו ידיו במדבר, ולא את הנס משמים של ענני הסוכות שהגנו על עם ישראל במדבר. השלחן ערוך פוסק במפורש כרבי אליעזר שסוכה באה להזכיר בעיקר את הנס של סוכות משמים.

הערוך השלחן תרכ"ה, א: "מצות עשה מן התורה לישב בסוכה שבעת ימים מט"ו לחדש תשרי דכתיב בפר' אמור בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לד' וגו' בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דרתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". לכאורה באזכור סוף הפסוק, הערוך השלחן מקבל את דעתו של הטור כדלהלן שהמצווה באה זכר לנס ענני הכבוד שהציב ה' להגן על ישראל שמתחתם ובצילם הושיב את עם ישראל במדבר.

הרב אליהו כי-טוב בעל המחבר "ספר התודעה" מיישב את המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי עקיבא בדרך זו: "ואלו ואלו דברי אלקים חיים. תחילה עשה להם סכות ממש, ובשכר שעזבו בתיהם במצרים וישבו בסכות ארעי ולא רננו אחרי אלקיהם, זכו והקיפם הקב"ה בענני הכבוד. (וכפי שהסביר קודם.."מרעמסס – סכותה" – "....מאה ועשרים מיל...והם הגיעו לסכות באותו היום ובשעה קלה, כדבר שכתוב (שמות יט): "ואשא אתכם על כנפי נשרים". "ללמדך שכל ההולך בדרך ה' ושם עליו מבטחו אין הקב"ה עוזבו ומראה לו נפלאותיו."

הרב אליהו כי-טוב בספרו 'ספר התודעה' מיישב את המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי עקיבא: "ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. תחילה עשה להם סכות ממש, ובשכר שעזבו בתיהם במצרים וישבו בסכות ארעי ולא רננו אחרי אלקיהם, זכו והקיפם הקב"ה בענני הכבוד...ללמדך שכל ההולך בדרך ה' ושם עליו מבטחו אין הקב"ה עוזבו ומראה לו נפלאותיו." 

 

ויש להבין מדוע והרמב"ם פוסק או נוטה יותר לשיטת רבי עקיבא - יש לזכור שרבי עקיבא היה "נושא כליו" של בר כוכבא על פי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים, וכן הרמב"ם כתב שגם שאר חכמי הדור תמכו בבר כוכבא. אזי בנושא המרד או במחלוקות בנוגע לדרכים להביא את הגאולה העתידית, ידו של רבי עקיבא על העליונה לפי שיטת הרמב"ם. ואת זה ניתן להסיק גם ממעשה המוזכר בהגדה של פסח בעת שהיו מסובין בבני ברק.  וראוי לציין את דבריו של הרב בנימין זאב כהנא הי"ד, בפירושו "הגדת הרעיון" – עמ' 26: "מעשה – בעניין הרקע ההיסטורי של הקטע הזה שיש לרב מיימון זצ"ל רעיון יפה, שהגם שלא ברור אם הוא מדויק מבחינה היסטורית במלואו, הרי שהוא שופך אור הכרחי על הבנת המציאות בה חיו ופעלו חמשת החכמים הללו...על פי זה, כאשר ישבו אותם חמשת החכמים בבני ברק – דווקא במקומו של רבי עקיבא שהיה במרכז המרד – הם לא עסקו רק ביציאת מצרים של העבר, כי אם גם – ובעיקר – "ביציאת מצרים, של ההוה. כידוע, גאולה ראשונה היא סימן לגאולה האחרונה...כי לא די לחכות למשיח אלא יש להביא אותו."

 

 ואולי בכך טמון ההסבר לדברי הטור שמקפיד כל כך לתלות את מצוות סוכה בכוונה לזכור ולהתכוון ביציאת מצרים. ואולי גם ההבדלים הדקים בין שיטת רבי עקיבא לשיטת לרבי אליעזר או בין הטור לרמב"ם ולגר"א הוא דווקא במחלוקת בין אלו שמחכים למשיח לבין אלו הדורשים מעצמינו וממנהיגנו מעשים של אמונה להביא אותו.

 

ודברים דומים נאמרו על ידי ד"ר ישראל אלדד, "בהגדת ישראל אלדד", עמ'95: "...אולם בשעה זו הסכים רבי עקיבא שהגיעה עת המעשה. כשהוויכוח נתמשך, פרצו שני צעירים מתלמידי רבי עקיבא וקראו: 'רבותינו הגיע זמן!'...הישיבה הגדולה בבני ברק נסתיימה בברכה הגדולה, אשר בירך רבי עקיבא: 'כן ה' א-לקינו וא-לוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתיך ובחידוש בית מקדשך, ושם נאכל מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו – ברוך אתה ה' גאל ישראל".

 

 

הרעיון הטמון ברקע המצווה של חג סוכות – סיכום, השלמות ונושאי קישור נוספים

 

קטעים נבחרים מ"אור הרעיון", מספרו של הרב מאיר כהנא, הי"ד (עמוד קצ-רה):

 

בטחון = שמחה = בטחון

כללו של דבר: "השמחה היא תנאי מוקדם לבטחון אמיתי בה', ולא יתכן בטחון אמיתי באדם מתייאש ומדוכא. כל מצווה חייבת להיעשות דוקא בשמחה כאות לביטחון בה'...השמחה שמושתת על בטחון בה', מביאה שלום ושקט נפשי לאדם בישראל, כי הבטחון בה' מביא אותו למדרגה של שמחה בחלקו, ואן ברכה יותר יקרה מזו, ואין עושר יותר גדול ממנה....ויש לשאול: וכי לא ראינו צדיקים נעזבים וזרעם מבקשים לחם? ...אלא, מי ששמח בחלקו, על אף שלכאורה חסרים לו דברים גשמיים, כיון ששמח בחלקו אין הוא מרגיש חסרון, וממילא לא חסר לו. וכי יש ברכה גדולה מזו? וכי יש שלוה נפשית יותר עמוקה מזו?..."

 

אמונה = גאולה, ופחד= גלות

"וחוסר הבטחון נובע מנפש שפלה...המפחדת ודואגת תמיד. וזאת היא מכת המדינה...שהתפשטו רח"ל בקרב עמנו היום, ושמונעת מאיתנו את ביאת הגואל והגאולה המחכים בכיליון עיניים לבא..."

"אולם, לאדם המחוסר אמונה...המצב של בידוד מפחיד ומזעזע, ואפילו לשומרי הדת ולחרדים יחריד המושג של בידוד, כי האדם החלש – באמונתו – שואף לידידים, לבעלי ברית, לעזרה מגויים חזקים מול הסכנות שמסביב..."

 

לבד=בדד=בדל

"כך היא דרכה של אמונה ובטחון בה', אמונה ובטחון תמימים שאכן ה' הוא אלקים ואים עוד מלבדו...והמעיין יבין ששורש המלים 'לבד' 'לבדד' ו'בדל' הוא המלה 'בד'. (הבדים שנושאים את הארון). הקב"ה יצר את לשון הקודש כך שכל מלה ומלה קשורה למלה ולמושג אחר, וכאשר קבע הקב"ה משכן ובית מקדש וכהנים – שהם מהווים את היצירה המוחשית בעולם של הקדושה האלוקית – נתן דוקא את השם 'בד' לקדושה העליונה, כדי שיהיה סימן וסמל נצחי לאמונה ולבטחון בה', ולבדידות ולבדלנות שלו ושל עם ישראל."

 

הארון=עיקר המשכן והמקדש

"כי הרי הארון הוא עיקר המשכן והמקדש, ובשבילו קבע הקב"ה את שניהם...אכן הארון היה מקום ה' בעולם, יושב הכרובים, והארון הפך לסמל של כל-יכלתו ובטחון ישראל בו."

 

 

הארון = סמל של מקומו של ה' בעולם, והבדים הנושאים אותו = סמל לכחו של ה' וביטחון

 

בד=שש=אמונה=בגדי שש=יציאת מצרים

"ואכן נקראו בגדי הכהנים 'בגדי שש' (שש בגימטריה = בד) ...ה'שש' וה'בד' הם זכר ל'ששת' ימי בראשית, שבהם – לבד ובדד ובדל – ברא ה' את העולם. תכלית בריאת העולם היתה יציאת מצרים, היינו שהקב"ה ברא את העולם כדי שידעו אותו בני אדם, את גדולתו ואת גבורתו, ויהללו וישבחו אותו וידמו וישוו לו וילכו בדרכיו ומחשבותיו, ויציאת מצרים הראתה לעולם בפועל את גדולתו ואת גבורתו...ולכן ה'שש' שהוא הבד, נקבע כזכר ליציאת מצרים ולבטחון עולם בהקב"ה."

 

 

הבסיס למושג "לבוד" בסוכה כי סוכה = בטחון בה'

"זה גם הבסיס למושג התמוה לכאורה של 'לבוד' בסוכה, הדין שאמרו חז"ל (סוכה ט"ז): ...בסוכה בכל מקום שיש פתח או אויר בדופן הסוכה והוא פחות מג' טפחים, רואים את חלקי הדופן הנפרדים כאילו הם משולבים – ביחד. הקב"ה נתן לנו את הדין של לבוד, להורותנו שהוא משנה את חוקי הטבע לבדו, וגם אם שטח מסויים אינו שלם, הוא קובע שהוא שלם, והשטח הפתוח שהוא כאילו לבד, נחשב כאילו אינו לבד (והקביעה הזו באה בסוכה, כי כל הענין של סוכה הוא בטחון בה'."

 

סוכה=עם לבדד ישכון= סוד הגאולה

"דע והבן את הכלל הגדול הזה, שהוא המפתח לגאולה המהירה המוארת ללא סבל ואסון. הגאולה הזוהרת בבחינת 'אחישנה' תבוא רק כאשר עם ישראל יהיה לבד, מובדל, בבדידות, ובביטחון מלא בהקב"ה שהוא יבוס צרינו..."

 

אמונה = גאולה

"גם הגאולה האחרונה המרחפת על ראשנו והמחכה לקריאתנו, תבוא במהרה בזכות האמונה והבטחון בה', כמו שאמרו במכילתא: 'וכן אתה מוצא שאין הגלויות מתכנסות אלא בשכר אמנה..."

 

סוכה=אמונה/בטחון=גאולה ומלכות בית דוד

"הנביא עמוס (ט:יא) אמר 'ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת...' בלשון סוכה בהקשר זה השתמש גם דוד המלך ע"ה (תהלים עו: ב-ג): 'נודע ביהודה אלקים, בישראל גדול שמו; ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון'. ויש לתמוה: בעמוס שם מדובר בגאולה השלמה, כאשר ייראה כבוד ה', גדולתו, גבורתו, כוחו ועוזו לעולם, כמו שתירגם יונתן (עמוס שם) 'סוכת דוד הנופלת – מלכותא דבית דוד"...מדוע קרא למלכותו ולמלכות בית דוד 'סוכה'? הרי הסוכה היא בנין חלש וארעי ומשל לחולשה וחוסר קביעות....הרי היה צריך לומר ' אקים את ארמון דוד'?...מדוע כינה דוד את ירושלים ואת בית המקדש, שהם סמל עוזו וגבורתו של הקב"ה, בשם 'סוכה'? כמו כן קשה מדוע קבעו חז"ל בתפילת ערבית...'ופרוש עלינו סוכת שלומך"..."

 

"התשובה היא, שהתורה וחז"ל רצו ללמדנו כאן כלל גדול ויסודי באמונה וביטחון. הרי הלשון 'סוכה' היא מהמלה 'סכך', להגן ולכסות (סכך – כיסוי בשינוי סדר האותיות), כלשון הפסוק '(תהלים צד:א) 'באברתו יסך לך', וכן שם (קמ:ח): סכותה לראשי ביום נשק'. וכן במשכן, (שמות מ:ג): וסכות על הארון את הפרכת". ובכן דוקא מהמלה 'סכך' שכוונתה הגנה וכח להגן ולכסות מפני סכנת האויב, באה המלה 'סוכה' החלשה והארעית, כסמל הכח וההגנה וההצלה של ישראל!

  

הסכת ושמע – בטח בה' – וה' יעזור

הרב מאיר כהנא הי"ד, "בפירוש המכבי"" (על דברים כז,ט): (הסכת) "נ"ל שהוא לשון בטחון, כמו בפסוק (תהלים קמ:ח): 'אלקים אדני, עז ישועתי; סכותה לראשי ביום נשק' – כלומר כיסית את ראשי, הגנת עלי. ..ולפי זה אומר משה כאן: הסכת, שימו את עצמכם תחת חסותו והגנתו של ה', בטחו בו ושמעו לדברי תורתו, ואז תהיו לעם היושב בארצו בשלוה."

 

 

הסוכה צריכה לדרבן אותנו לבטוח בה' – ועל ידי כך לבצע מעשי אמונה וביטחון הן במישור הפרטי והן במישור הלאומי, ובזכות הביטחון והאמונה, שבאה לידי ביטויה הגדולה ביותר בקיום המצוות ה"מסוכנות" או הלא-פופולאריות שיש בהן פן של התגרות בגויים ואשר דורשים ביטחון - שאם נשמור את תורתו הוא יושיענו ויצילנו מידם כמו שה' סכך אותנו בסוכתו של ענני הכבוד אחרי שיצאנו לסוכה הארעי במדבר. וכמו שיעקב, שפחד תחילה מעשיו, ואחר כך נלחם בו, זכה להיקרא ישראל, ויכל לו.

  

ונסיים בדברי הרמב"ם הלכת לולב פרק ח', יב-טו:

אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהן. בחג הסוכות הייתה במקדש יום שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים...והיאך הייתה שמחה זו. החליל מכה ומנגנין בכנו ובנבלים ובמצלתיים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו...ורוקדין ןמספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין...מצווה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה. אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין...אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע. השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציוה בהן. עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו...ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' וגו':"

בע"ה – בזכות מעשים של ענוה במישור הפרטי, וגאווה לאומית ומסירות נפש במישור הלאומי נזכה לחזור בתשובה שלמה, ונזכה לקבל את פני משיח צדקנו, בימים אלו ממש!!!

 רוצים להקים את סוכת דוד הנופלת? קודם כל, עוסקים במצוות בנין ותודעת המקדש למטה ואז אפשר לצפות להתערבות מלמעלה. בדיוק כמו שמיישב רב אליהו-כי טוב את המחלוקת בין רבי עקיבא לרבי אליעזר בענין המקור לחג הסוכות:

 "ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. תחילה עשה להם סכות ממש, ובשכר שעזבו בתיהם במצרים וישבו בסכות ארעי ולא רננו אחרי אלקיהם, זכו והקיפם הקב"ה בענני הכבוד...ללמדך שכל ההולך בדרך ה' ושם עליו מבטחו אין הקב"ה עוזבו ומראה לו נפלאותיו." 

רוצים שלום ושלוה וגאולה? בדרך של אמונה ובטחון בהשם סלולה הדרך לניצחון! אמונה מביאה גאולה, ופחד מתגובות העולם מביאים רק תבוסה וגלות.

בשם הדמוקרטיה ואימוץ תרבות המערב בית המשפט מורה לפרק את המחיצות ולבטל תפילה ביום המקודש ביותר בתל אביב, כשם שבית המשפט כובל את ידיו של צה"ל במלחמה נגד אויבנו. אותו בית המשפט שמשתחווה לאומות העולם ולתרבות המערב אוסר תפילה בהר הבית כמו בתל אביב.

אכן זו מלחמת תרבות בן היהדות לבין העבודה הזרה המודרנית שנקראת ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה. בין אלו שרוצים לתקוע בשופר הגדול למען חרותנו ולבין אלו שרוצים להשאר משועבדים למלכויות הזרות.

וכידוע הרמב"ם פוסק כדעת שמואל, במחלוקת בין רב לשמואל במסכת שבת דף סג (הלכות תשובה, ט, ב) שאין בן העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד.

המוח הגלותי והפחד מהאומות מונעים את ימות המשיח. הכל תלוי בתפיסה המחשבתית שלנו. תפיסת הבג"ץ מול תפיסת היהדות. פחד והתחשבות באומות או יראת שמים והתחשבות ברצון הקב"ה?

זו השאלה? וכבר לא ניתן להתחמק מהכרעה. ואם יהיה לנו את האומץ לנטרל את איראן, להתיר חופש פולחן ודת ליהודים בהר, וחופש דת בכיכר דיזנגוף אזי נזכה לימות המשיח. שעבוד מלכויות או ימות המשיח? מה אתה חושב? כדברי רבי נחמן, אתה נמצא היכן שמחשבותך נמצאת, תדאג שמחשבותך נמצאת היכן שאתה רוצה להיות.

אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות.